בט' באלול השנה מלאו 100 שנה להולדתו של עמוס חכם ז"ל, המוכר לכל כמי שהיה חתן התנ"ך העולמי הראשון, בקיץ 1958. מאז הזכייה השתנו חייו לחלוטין. הוא הקים משפחה, הפך לאישיות ציבורית, לימד, חקר, העביר הרצאות, השתתף כשופט ואורח כבוד באין ספור חידוני תנ"ך בכל רחבי הארץ, ועוד ועוד. אך גולת הכותרת של עשייתו היא ללא ספק עבודת הפרשנות שלו בתנ"ך, במיוחד בסדרה המכוננת 'דעת מקרא' של מוסד הרב קוק.
עמוס חכם נפטר לפני שנים ספורות. מאז עבר מביתו להתגורר סמוך לבית בנו יחידו, היה הארכיון שלו- כלומר הארגזים בהם היו מונחים באי סדר כל ניירותיו הרבים- מונח בעליית גג, כשהוא מעלה אבק.
כשלקחתי אלי את הארגזים הרבים , חשבתי שמה שאמצא בהם, יהיו בעיקר טיוטות של כתביו. לא ציפיתי להפתעות הרבות שמצאתי שם…
מה מצאתי?
מכתבים ומסמכים מרתקים מהמשפחה הרחבה, – סבים, דודים, מהארץ ומחו"ל. מכתבים השופכים אור לא רק על יחסי משפחה, אלא גם על חיי הישוב בארץ בתחילת המאה, התמודדויות כלכליות ועוד.
הזכייה בחידון התנ"ך, ריגשה וטלטלה רבים מאזרחי ישראל והעולם, צעירים כמבוגרים, יושבי עיר וקיבוצים, עמך ומשכילים. מעבר לסיפור האישי המטלטל ( עליו ניתן לקרוא בהרחבה בויקיפדיה…) ילדים רבים מבקשים מעמוס חכם את חתימתו, כפי שהיה מקובל בימים ההם- לאסוף חתימות של אחמ"ים.
והיו גם מכתבי בקשה לעזרה. עמוס חכם, הנכה שהפך לאיש ציבור, מתבקש ע"י אנשים פרטיים במצוקתם, כמו גם ע"י ארגונים שונים. עזרה כלכלית, 'פתיחת דלתות', או אפילו מציאת סימוכין בתנ"ך לבעיות אישיות מטרידות….
עברתי על המכתבים הרבים מספור. מיינתי אותם לפי נושאים. כידוע, חיי אדם מזמנים גם אירועים ומצבים אינטימיים יותר, ולא הכל מתאים למשפחה להוציא לעיון הציבור. יש דברים שהיא גם רוצה להשאיר ברשותה. בטרם נמסר החומר בצורה מסודרת לספריה הלאומית, ידעה המשפחה בדיוק מה יש ברשותה, והחליטה מה למסור בשלב זה ומה לא.
