או: השקית שלא נזרקה לפח….
בשיחת טלפון שקיבלתי לפני מספר חודשים, סיפרה לי אישה בשם רחל שאביה, שנפטר לא מכבר, היה מתווך דירות בתל אביב. באחת הדירות שמכר מצא שקית לא גדולה עם מסמכים ותעודות, ובלי שהכיר את בעלי המסמכים, שמר את השקית במשך שנים אי שם ב'בוידעם' של ביתו.
איזה מזל שאבא של רחל לא זרק את השקית. ספק אפילו אם הסתכל בה.
האב וגם האם הלכו לעולמם, וכשפינתה את הבית מצאה רחל את השקית, וחיפשה מה לעשות בה. היא שמעה על עבודתי כמטפלת ב'ארכיונים' משפחתיים, ושאלה האם אני מעוניינת בחומרים האלה. בוודאי!!
כמה טוב שרחל לא זרקה את השקית!!
גם אצלי הייתה השקית מונחת מספר חודשים, כשמידי פעם אני מעלעלת בחומרים, ומנסה להבין מי האנשים ולשרטט את אופיים וסיפור חייהם. משה ופנינה ( פסיה לבית ברזוביץ') אלקנבאום, שניהם ילידי פולין, שחיו ברמת גן ואחר כך עברו לתל אביב. מתאריכי התעודות שהיו בידי הבנתי שמשה עלה ארצה עוד לפני המלחמה, ואילו פסיה- פנינה, ילידת דוהורוביץ' שבפולין, היא ניצולת שואה. חיפוש נרחב במאגר 'דפי עד' ביד ושם אפשר לי להבין מי היו בני המשפחה הקרובה של כל אחד מהם, מי נספה ומי שרד ועלה ארצה. ( דפי העד מאפשרים לדעת גם מיהו מוסר העדות, וכך ראיתי שפנינה עצמה מסרה דפי עד רבים). הבנתי ששלושה מאחיה של פנינה שרדו ועלו ארצה, ובעזרת האפליקציה GRAVES הבנתי שפנינה, משה ואחיה של פנינה קבורים בקרבת מקום, כולם בבית העלמין בחולון.
מהכיתוב על הקבר – יקירתנו', ולא 'אימנו וסבתנו', שיערתי שמשה ופנינה היו חשוכי ילדים.
אבל תוכן השקית לימד אותי גם על תחביביהם, ונתן לי אפשרות 'הצצה' אל חייהם. הבנתי שהם חובבי קונצרטים, ובמיוחד חזנות. הבנתי גם שעוד במאי 1950 הם הפליגו מחיפה לניו- יורק באניה NEPTUNIA שהיתה שייכת ל GREEK LINE , במחלקת תיירים, והזמינו אוכל כשר. בדרכה חנתה האניה בנאפולי. מטרת הנסיעה היתה כנראה ביקור קרובים, ובשהותם שם הלכו לקונצרט חזנות .
המסמכים, אותם בחר משה לשמור, לימדו גם על התודעה הציונית שלו- הוא שומר 'פליירים' המתארים את הישגי מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, מעטפות הצבעה במערכות בחירות שונות, וכן התכתבויות של פנינה עם חברותיה המעטות מעיר הולדתה דרוהוביץ' ששרדו את השואה ועלו ארצה.
אבל בארכיונים שונים- כמו ארכיון העיר תל אביב, או ארכיון ההעפלה בעתלית, לא הצלחתי למצוא מסמך כלשהו שילמד עוד משהו על שני האנשים הפשוטים והטובים האלה, או שיסייע למצוא בני משפחה. ואני כבר הרגשתי קצת קרובת משפחה בעצמי, והמוטיבציה שלי לגלות עוד הלכה והתעצמה….
אבל כבר כמעט התפתיתי לזרוק את השקית, כי לכאורה אין בה ערך מיוחד.
ואז…. פשוט פניתי לעזרת הפייסבוק, ומיד 'קפצו' לי שני אנשים ששם משפחתם ברזוביץ' . שאלתי האם יש להם קירבה משפחתית לפנינה אלקנבאום. תוך חצי דקה קיבלתי שיחת טלפון מאיתן, בן האח של פנינה, דודתו האהובה.
כעבור יומיים איתן ואני נפגשנו, כשאני מפקידה בידיו בחזרה את מסמכי הדודים האהובים שלו, מספרת לו מהמעט הידוע לי, והוא מרחיב לי את דמותם בעזרת סיפורים וזיכרונות. ההתרגשות הייתה רבה מאד, השקית שבה למקורה ולמשפחה.
ומה יעשו בה? ימים יגידו….
איזה מזל שבאף תחנה בדרך, השקית לא נזרקה לפח.
שימרו, הציצו באוצרות המשפחה!! גם חומרים בעלי ערך סנטימנטלי בלבד, הם האוצר שלכם!!
