'שנות טובות' של פעם

לפני המון שנים, כשהייתי ילדה, הכנת 'שנות טובות' היה עניין משמעותי. נהגנו להכין 'שנוטובות 'שכאלה, תוצרת בית, עם כל הלב והתמימות …

דף, נייר, צבעים ,דבק ומספריים, ושעה של נחת אחרי הצהרים… מה עוד צריך?

רק לעיתים רחוקות ממש הלכנו לקנות 'שנטובה', כי למה צריך?

כרטיס קנוי שנשלח לילדה

וגם עם ילדי- הכנו רשימה של כל ה'ממוענים', ובילינו ביחד לא מעט שעות מענגות בגזירה , הדבקה ואיחולים!

והיה גם הכיוון ההפוך- כרטיסים ששלחו מבוגרים לילדים. היו אלה כרטיסים קנויים, כמובן.

אגרת ששלח סבא רבא שלי, הרב אברהם חיים צוובנער, לבנותיו, מעיירת המרפא קרלסבד, בערב ראש השנה תרפ"ו, 1926. מאחור כתוב: "למרים, שושנה ואסתר חמודות נפשי: אני מודה מקרב ליבי, לב אב המתגעגע לכן, על אגרותיכן הנעימות. אני מברך אתכן חביבותי, בהושטת ידי מלטפות מרחוק…."
אגרת ברכה שנשלחה מארץ ישראל לפולין, בשנת 1928. בתוכה איחולי שנה טובה בפולנית לילד חנוך.

לעיתים, בחרו המבוגרים בקפידה רבה את הכרטיסים שבחרו בחנות או בדוכן, על מנת שיבטאו כראוי את עולם הערכים, הכיסופים, והמשמעות.

כרטיס ברכה המבטא נעורים, שגשוג ופריחה, טוהר והתחדשות, והפנים נשואות קדימה….

אבל הייתה גם דרך נוספת, דרכה הושגה עוד מטרה: בחנות הצילום צולמו בני המשפחה, כאשר לתמונתם – בשחור לבן כמובן- מצורפת הברכה, השנה, ואלמנטים נבחרים לקישוט. כך הושגו 'שתי ציפורים' גם יחד: על כרטיס אחד- ברכה לראש השנה, ותמונת בני המשפחה.

יוסף אהרליך עלה ארצה מפולין כרווק, בשנת תרפ"ז- 1926. למשפחתו בפולין הוא שולח מדי שנה כרטיס ברכה מסוג זה:

כרטיס הברכה הראשון של יוסף למשפחה בוולוצלבך, פולין. מאחור איחולים ביידיש לאחיו היקרים, שיחולו עליהם כל הברכות המנויות בפרשת השבוע, פרשת כי- תבוא.
בתר"ץ- 1929 הכתובת היא חיפה, ולא ירושלים. בכרטיס איור של עץ תמר המסמל את נופי הארץ, ויונת השלום והתקווה.

שנה אחר כך, בתרצ"א, נשא יוסף לאשה את ריבצה/רבקה. מעתה יישאו כרטיסי הברכה את תמונות שניהם.

הכיתוב מאחור בפולנית, מ9.1930. הגם שהתמונה היא תמונת הכותל, התצלום הוא מ'פלסטיקה פוטו', מחיפה.

בתרצ"ב נולד לבני הזוג בנם הבכור- אברהם מרדכי. בכרטיס זה, לקראת תרצ"ג- 1932-33, הילד בן 10 חודשים.

באיור לכרטיס מופיע איכר הזורע את אדמת הארץ, השמש העולה המסמלת חום , זריחה והתחדשות, תחילתם של ישובים ונטיעות, ותפילה לקצור ברינה…

ואסיים בכרטיס צנוע ומיוחד שהתגלגל לידי:

כרטיס ברכה קטן זה נשלח ע"י יחיאל יוכלמן, מדריך במוסד 'עליה ' בפתח תקווה, לחברו הטוב דוד צוובנר, בירושלים. כרטיסים מסוג זה הודפסו בכמות גדולה ע"י ארגונים, קבוצות, ואפילו משפחות, כאשר ניתן לעדכן מדי שנה את התאריך.

למוסד 'עליה' הגיעו ילדים ניצולי שואה, חלקם בספינות מעפילים. העיטור שבתמונה מסמל את העליה ארצה, כאשר שם המוסד מעוצב בצורת ספינה. צורת ה'עין' מסמלת אולי את הכיסופים ארצה- בבחינת 'עין לציון צופיה'. והפסוק- מהפטרת הנחמה לפרשת כי- תבוא, הנקראת תמיד לקראת ראש השנה:

" כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם ד' אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ:" (ישעיה ס, ט')

האיחולים על גבי הכרטיס- לכאורה בנאליים: לשנה טובה תכתבו ותחתמו. יחיאל לא הוסיף על איחוליו אלה. והשנה- זמן- ערב ראש השנה תש"ח, טרם ההכרה באו"ם, טרם הכרזת המדינה.

דוד צוובנר, חברו של יחיאל, נפל בד' שבט תש"ח, עם שיירת הל"ה, בדרכם לגוש עציון הנצור. יחיאל נכנס לגוש עציון ביום הלוויה הזמנית, ונשאר בגוש עד נפילתו עם יתר המגינים בקרב האחרון, ב-ד' באייר תש"ח, בדיוק שלושה חודשים אחרי דוד.

שניהם לא זכו לראות בתקומת המדינה. שניהם לא נכתבו לחיים.

לשנה טובה נכתב ונחתם!