לפני המון שנים, כשהייתי ילדה, הכנת 'שנות טובות' היה עניין משמעותי. נהגנו להכין 'שנוטובות 'שכאלה, תוצרת בית, עם כל הלב והתמימות …
רק לעיתים רחוקות ממש הלכנו לקנות 'שנטובה', כי למה צריך?
וגם עם ילדי- הכנו רשימה של כל ה'ממוענים', ובילינו ביחד לא מעט שעות מענגות בגזירה , הדבקה ואיחולים!
והיה גם הכיוון ההפוך- כרטיסים ששלחו מבוגרים לילדים. היו אלה כרטיסים קנויים, כמובן.
לעיתים, בחרו המבוגרים בקפידה רבה את הכרטיסים שבחרו בחנות או בדוכן, על מנת שיבטאו כראוי את עולם הערכים, הכיסופים, והמשמעות.
אבל הייתה גם דרך נוספת, דרכה הושגה עוד מטרה: בחנות הצילום צולמו בני המשפחה, כאשר לתמונתם – בשחור לבן כמובן- מצורפת הברכה, השנה, ואלמנטים נבחרים לקישוט. כך הושגו 'שתי ציפורים' גם יחד: על כרטיס אחד- ברכה לראש השנה, ותמונת בני המשפחה.
יוסף אהרליך עלה ארצה מפולין כרווק, בשנת תרפ"ז- 1926. למשפחתו בפולין הוא שולח מדי שנה כרטיס ברכה מסוג זה:
שנה אחר כך, בתרצ"א, נשא יוסף לאשה את ריבצה/רבקה. מעתה יישאו כרטיסי הברכה את תמונות שניהם.
בתרצ"ב נולד לבני הזוג בנם הבכור- אברהם מרדכי. בכרטיס זה, לקראת תרצ"ג- 1932-33, הילד בן 10 חודשים.
ואסיים בכרטיס צנוע ומיוחד שהתגלגל לידי:
כרטיס ברכה קטן זה נשלח ע"י יחיאל יוכלמן, מדריך במוסד 'עליה ' בפתח תקווה, לחברו הטוב דוד צוובנר, בירושלים. כרטיסים מסוג זה הודפסו בכמות גדולה ע"י ארגונים, קבוצות, ואפילו משפחות, כאשר ניתן לעדכן מדי שנה את התאריך.
למוסד 'עליה' הגיעו ילדים ניצולי שואה, חלקם בספינות מעפילים. העיטור שבתמונה מסמל את העליה ארצה, כאשר שם המוסד מעוצב בצורת ספינה. צורת ה'עין' מסמלת אולי את הכיסופים ארצה- בבחינת 'עין לציון צופיה'. והפסוק- מהפטרת הנחמה לפרשת כי- תבוא, הנקראת תמיד לקראת ראש השנה:
" כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם ד' אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ:" (ישעיה ס, ט')
האיחולים על גבי הכרטיס- לכאורה בנאליים: לשנה טובה תכתבו ותחתמו. יחיאל לא הוסיף על איחוליו אלה. והשנה- זמן- ערב ראש השנה תש"ח, טרם ההכרה באו"ם, טרם הכרזת המדינה.
דוד צוובנר, חברו של יחיאל, נפל בד' שבט תש"ח, עם שיירת הל"ה, בדרכם לגוש עציון הנצור. יחיאל נכנס לגוש עציון ביום הלוויה הזמנית, ונשאר בגוש עד נפילתו עם יתר המגינים בקרב האחרון, ב-ד' באייר תש"ח, בדיוק שלושה חודשים אחרי דוד.
שניהם לא זכו לראות בתקומת המדינה. שניהם לא נכתבו לחיים.
לשנה טובה נכתב ונחתם!
