בדצמבר 2020 פנתה אלי נאווה גולדנצייל- סגל, בבקשה שאעזור לה לטפל ולהנגיש את 'חומרי חייו' של אביה, פנחס- פינק גולדנצייל, שנפטר כשלוש שנים קודם לכן. החומר- תעודות ישנות, המון מכתבים במצב מתפורר ביידיש ובפולנית, תמונות מצהיבות, ראיונות מוקלדים, ועוד ועוד- היה שמור בארגזים אחדים, במצב כזה בערך:
זה מצב שבו החומרים אכן שמורים, אך לגמרי לא נגישים. לנאווה, בתו של פנחס ז"ל, הייתה דווקא 'תמונת עתיד' לא שיגרתית . בעיני רוחה היא ראתה מעין ארון הנפתח כ'מוזיאון ביתי', בו ערוכים החומרים לפי תקופות שונות, נושאים, וכד'. חשוב היה לשתינו שהחומרים יתורגמו כולם, שהמקור ייסרק לצורך שימור אך גם יישאר ברשות המשפחה, ובעיקר- שהכל יאורגן באופן נגיש ואסתטי, מעניין ומזמין גם את בני הדור הצעיר להביט, להתעניין ולחקור.
יצאנו לדרך, שהייתה בראש ובראשונה מסע משמעותי של עיבוד הזיכרונות המשפחתיים, אפשרה מבט רחב על דמותו של האיש, קורות חייו וחיי הדורות הקודמים, ערכיו ובחירות חייו, וחוויה יוצאת דופן של פרידה, יחד ודווקא ע"י שימור הזכרון.
אחרי בדיקה ומיון ראש/וני של כל החומרים, החלטנו על ה'מדורים' השונים. חשבנו אילו מסמכים מקוריים ומתורגמים נגיש בתוך קלסרים מעוצבים , איך נארגן את התמונות הקיימות לתוך 'עץ משפחה' , ואיך נגיש את פרקי חייו המרתקים של פנחס- פינק, שהם גם ראי לתקופה.
היו חומרים שהיה צורך לעבד ולהגיש באופן גרפי. בעזרתה של הגרפיקאית המקצועית- והסבלנית- אחינעם ינאי, ייצרנו מספר חוברות/ לוחות מעוצבים, גם הם לפי תחומים/ נושאים:
תם המסע המופלא הזה. עברנו אותו יחד. אני למדתי הרבה על קורות הקהילה, על פעילות השומר הצעיר בפולין, ועל תולדות משפחה יהודית אחת, ובתוכה איש אחד- צנוע, ענו, בעל יוזמות וכוחות , איש משפחה חם ואוהב, יחיד ומיוחד. נאוה- ואני מאמינה שגם בני משפחתה הרחבה- זכו לסיפור שלם יותר, להנכחה מחודשת וחיה של בני הדורות הקודמים, לחיבור ולפרידה רכה ומקבלת.
