לרבים מאיתנו יש באיזשהו מקום בבית 'בוידעם'– לאו דווקא כשם מקום, אלא כמושג. המקום שאליו אנחנו 'זורקים', או מניחים למשמרת את כל מה שאנחנו לא יודעים מה לעשות בו, או שאנחנו חוששים לגעת בו. ואנחנו מספרים לעצמנו שפעם, כשיהיה זמן, כשיתאים- נטפל במה שנמצא שם…
ולא מדובר במחסן- בו זרוקים חפצים ישנים או כאלה שהם פחות בשימוש. מדובר בעיקר באותם ארגזים וקרטונים המלאים בניירות ישנים, בתמונות ללא סדר וארגון, במכתבים, בקלטות ישנות, ובמה לא.
וגם כשאנחנו עוברים דירה וזורקים הרבה חפצים- את הקופסאות והארגזים האלה אנחנו לא זורקים. עדיין לא.
למה? כי את המורשת שלנו , פרקי חיים מעברנו, לא זורקים כל כך מהר. אלה דברים ששייכים לדורות עברו- לסבים שלנו, או אולי להורינו.
לא קל לפתוח את ה'בוידעם'. לפעמים ריגשית, ( מה בדיוק נמצא שם? האם יש שם סודות? אולי יפתחו פצעים ישנים? ) לפעמים טכנית– עומס , חוסר חשק או ידע- ואם הדברים כבר חיכו עד עכשיו- שימשיכו לחכות….
אכן, צריך את הזמן הנכון והנסיבות המתאימות להעז, לפתוח ולאוורר את ה'בוידעם'. להסכים 'לנער את העבר'…
ובשביל זה אני פה, עבורכם.
אם לא נפתח — סיכוי סביר שהחומרים ירדו לטמיון. למה? מסמכים ישנים – ניירות, קלטות, סרטים וכד' זקוקים לתנאי אחזקה ושימור מתאימים, ואת אלה בדרכ' אין בבית. הם עלולים להינזק טכנית- כתוצאה מחום, מרטיבות, עובש, התפוררות, טשטוש הכתב- – ואז אין ברירה אלא לזרוק- לפח שברחוב או לפח ההיסטוריה… כמה נפסיד! כמה חבל!
ויתכן גם שאחרי 120 שנה- הילדים ונכדים שלנו פשוט לא יגלו ענין, ומישהו ישליך כך סתם לפח…. ואוצרות אמיתיים, ששייכים למשפחה או אפילו משמעותיים לעם ישראל ולתולדותיו- ירדו לטמיון. כמה חבל!!
ומה יקרה אם וכאשר נחליט לפתוח- להציץ פנימה??
או!! אז נוכל , להפוך את המשא הזה המצוי בבית, ועובר מדירה לדירה ומבוידעם לבוידעם- למסע אמיתי, מעניין ומרתק. כי אז נגלה אולי את האוצרות המצויים בידינו.
זהו מסע לשימוש בחומרים לצורך בניית סיפור משפחתי רחב ומשמעותי הרבה יותר מזה שברשותנו כיום. שנעבה את הפרטים הידועים לנו- ע"י מציאת מסמכים, תעודות, מכתבים, יצירות קטנות, יומנים, תמונות וכד'. הרבה הפתעות שלא ציפינו למצוא, ולא ידענו על קיומן. והכל היה לנו כאן אצלינו, ככ' הרבה שנים!
אז איך זה עובד?
אני תופרת לכל משפחה 'חליפה אישית'. ע"פ רוב אנחנו יוצאים למסע מבלי לדעת בוודאות מה יהיה בסופו, אלא אם כן המשפחה יודעת מראש ובדיוק מה מטרתה. בדרך כלל בשלב הראשון אנחנו עדיין לא שם.
בכל שלבי העבודה אני מתייעצת ומשאירה את נציג המשפחה מעורב ובעל שיקול דעת מכריע .
ובאשר לגוף העבודה- עברו עכשיו ל…..'שירותים' , או המשיכו כאן! ???
- החומר ממוין ומסודר, ועובר לסריקה לצורך שימור, לתרגום או להמרה לדיגיטציה.
- חומרים בעלי משמעות וענין לציבור, יופנו על ידי לארכיונים ספציפיים מתאימים. ( למשל: יד ושם, ארכיון עירוני מסוים, ארכיון צה"ל, ועוד ועוד). בידי המשפחה יישאר המקור או העתק
- החומר נשמר במשפחה כשהוא מקוטלג, ממוין, ונגיש.
התהליך ממש יכול להסתיים כאן, וזה חשוב, זה לא מעט. אבל מי שרוצה יכול להמשיך..
אל החלק המעניין והיצירתי! עכשיו , כשאנחנו יודעים מה בכלל יש בידינו , ניתן להחליט מה רוצים לעשות בחומרים. כאן יש המון אפשרויות, לשימוש רחב או נקודתי: ספר או סרט הם כמובן פרויקטים רחבי היקף והשקעה. אך יש המון אופציות לשימוש נקודתי יותר, משעשע, לכינוסים ולמפגשים משפחתיים, לשמחות, לימי הולדת, לאזכרות וכד'. ה'אוצר הזה', שעכשיו אנחנו מכירים והוא נגיש לנו, יכול לבוא לידי ביטוי ולהתגלות קמעא- קמעא, בכל פעם . גם בצומת הזו אני כאן בשבילכם!
אם אנסה לדמות עצמי לבעל מקצוע אחר- מוכר וידוע יותר- הייתי משווה עצמי ל'מעצבת פנים', כזו הרואה את המכלול, מייעצת, קשובה לצרכי הלקוח, לומדת את טעמו, מפנה אותו לבעלי מקצוע מתאימים, למומחים, לחנויות ומפעלים, מלווה אותו- עד לקבלת 'המוצר הסופי' המתאים לו בדיוק.!!!
בואו נצא למסע שלכם ביחד!!
